עין לקרוב עין לרחוק
ניתוח קטרקט הוא אחד מניתוחי העיניים הנפוצים, שמטרתו הסרת העכירות שמופיעה בעדשת העין עם הגיל, ושיפור הראייה. הניתוח כולל הוצאת העדשה הטבעית העכורה של העין (הקטרקט) והחלפתה בעדשה מלאכותית. לקראת הניתוח, ניתן לבחור בעדשה כך שתאפשר למטופל ראייה מיטבית לטווח רחוק, או לטווח קרוב.
מהן סוגי העדשות הקיימות לטווח רחוק ולטווח קרוב? מה ההבדל ביניהן, ומהם החסרונות והיתרונות של כל אחת מהן?
במאמר זה ריכזנו עבורכם את כל מה שחשוב לדעת בנושא ראייה לטווח רחוק וקרוב לאחר ניתוח קטרקט.
אודות עדשת העין שלנו
כאנשים צעירים, עדשת העין שלנו גמישה ומסוגלת לשנות את צורתה באופן מהיר ויעיל, בהתאם למרחק אליו אנו מביטים. כך, גם אם נעבור מקריאה בספר להסתכלות אל מחוץ לחלון – עדשת העין תשנה את הפוקוס שלה ללא קושי ותאפשר לנו להתמקד בשני הטווחים בצורה מיטבית.
עם הגיל, פוחתת גמישותה של העדשה, ולכן ככל שאנו מתבגרים, נדרש מאתנו מאמץ רב יותר במעבר מראייה לטווח קרוב אל טווח רחוק ובחזרה, והיכולת שלנו לראות היטב למרחקים שונים פוחתת. זו הסיבה שבסביבות גילאי ה-40 אנשים רבים נזקקים למשקפי קריאה על מנת לשפר את יכולת הראייה שלהם לטווח קרוב. מידע נוסף בנושא אפשר למצוא במחקר שפורסם בנושא בשנת 2004.
האם ניתן להשיב את יכולת הראייה לטווח הרחוק והקרוב בניתוח קטרקט?
עדשות מלאכותיות שניתן להשתיל כיום בעיניי המטופל כחלק מניתוח קטרקט מציעות פתרונות טובים מבעבר. עם זאת, לצערנו עדשות מלאכותיות אלו עדיין אינן מסוגלות לשנות את הכוח האופטי שלהן בדומה לעדשת העין הטבעית ולאפשר ראייה טובה גם לטווח רחוק וגם לטווח קרוב.
לכן, מגוון העדשות המלאכותיות הקיימות כיום מספקות פתרונות שהן בגדר פשרה, ומאפשרות לרוב האנשים ראייה ללא משקפיים לאחר ניתוח קטרקט.
מהם הפתרונות הקיימים לראייה לטווחים שונים?
ניתן לחלק את הפתרונות הקיימים לשלושה סוגים:
- עדשות מונוויזין (או מיני-מונוויז'ן)
- עדשות מולטיפוקליות
- משקפי מולטיפוקל
מונוויז'ן
פתרון זה כולל השתלת עדשה רגילה בעלת פוקוס יחיד שתאפשר ראייה לטווח רחוק בעין אחת, ובעין השנייה השתלת עדשה רגילה בעלת פוקוס יחיד, שתהיה מכוונת לראיה לטווח קרוב. שיטה זו קיימת זמן רב, ותוארה במאמר בעיתון רפואי עוד ב 1984. באופן זה, כשהאדם מביט לרחוק, עין אחת תאפשר ראייה טובה וחדה, ואילו העין השנייה לא תהיה בפוקוס, וההיפך יתרחש בהסתכלות לטווח קרוב.
יתרונות השיטה: פתרון זה יכול להיות נוח למטופלים, מכיוון שהם מסוגלים להביט גם לטווח הרחוק וגם לקרוב. עם זאת, החסרון טמון בעובדה שבכל רגע נתון המטופל יוכל לראות טוב רק בעין אחת. בנוסף, לחלק מהמטופלים ההבדל הגדול בין שתי העיניים (כלומר, ראיה בעין אחת למרחק, וראיה בעין השניה לטווח של כ 30 ס"מ) יהיה לא נוח.
מיני-מונוויז'ן
אפשרות נוספת שהתפתחה מתוך מונוויז'ן מתוארת במאמר משנת 2010. היא מציעה פתרון במסגרתו עין אחת מכוונת לראייה לטווח רחוק והשנייה לטווח של כ-60 ס"מ. התוצאה: הטשטוש שהמטופל חווה בעין שאינה מביטה לטווח הרחוק פחות משמעותי, ולהיפך – גם כשהמטופל מביט לטווח של 60 ס"מ העין שרואה לטווח רחוק תחווה טשטוש מועט יותר. ולכן זו אפשרות שקל יותר להסתגל אליה.
פתרון זה מאפשר גמישות גדולה ולכן קל יותר למטופלים להסתגל אליו.
מהצד השני, חשוב להדגיש שראייה מיטבית למרחק של 60 ס"מ יכולה להתאים בעבודה מול מחשב, אך פחות יעילה בקריאת ספר או בהסתכלות בטלפון הנייד. חסרון נוסף שטמון בפתרון זה הוא העובדה שראיית העומק של המטופל נפגמת, מכיוון שתמיד אחת העיניים תראה תמונה מטושטשת. כאשר שתי העיניים אינן רואות באותו האופן והחדות, אנו מאבדים את יכולת ראיית העומק. קושי בראיית עומק, כלומר קושי להבחין מה המרחק של חפצים הנמצאים מולנו, ו"לדעת" מה קרוב יותר ומה רחוק יותר, יבוא לידי ביטוי בשגיאות ובחוסר בטחון בביצוע פעולות כדוגמת מזיגת מים מקנקן לכוס, ואף בירידה ובעליה במדרגות.
עדשות מולטיפוקליות (רב מוקדיות)
פתרון נוסף שקיים כיום הוא עדשה מולטי-פוקלית תוך עינית, שמאפשרת לכל עין לראות לרחוק, לקרוב ולטווח ביניים. הצעדים הראשונים, עם עדשות שאיפשרו שני טווחים, קרוב ורחוק, היו בשנות השמונים. הן נקראו עדשות ביפוקליות. בהמשך הופיעו עדשות יעילות יותר, שהוסיפו גם את טווח הביניים. אלו הושתלו לראשונה ב 2010 , כפי שמתואר במאמר משנת 2019. בעדשות אלו, שנקראות מולטיפוקליות, חלק מהאור העובר דרך העדשה נשבר כך שתיוותר תמונה חדה של חפצים רחוקים, חלק שני מאפשר לראות חפצים בטווח ביניים, וחלק שלישי מאפשר לראות חפצים קרובים. עם זאת, התמונה שהעין רואה היא פחות נקייה.
זאת, כיוון שכאשר אדם מביט לטווח מסוים, כל שלוש התמונות (חפצים מרוחקים, חפצים בטווח ביניים וחפצים קרובים) נכנסות לעין. כך, רק אחת מהתמונות תהיה חדה, והאחרות ייראו מטושטשות. סקירה בנושא שפורסמה בשנת 2023 העלתה שמטופלים עם עדשות מולטיפוקליות סבלו מתופעות אופטיות כדוגמת גבולות לא חדים בין משטחים שונים, וקונטרסט מופחת בין גוונים שונים.
משקפי מולטיפוקל
פתרון זה כולל השתלה של עדשות מלאכותיות שמאפשרות ראייה מיטבית לטווח רחוק בלבד.
כך, לאחר הניתוח המטופל יזדקק למשקפי מולטיפוקל, שיאפשרו לו ראייה מיטבית גם לטווח הקרוב. למשקפיים אלו יש היסטוריה ארוכה, שמתחילה בבנג'מין פרנקלין (5) שהצמיד שתי עדשות, אחת לרחוק ואחת לקרוב, זו מתחת לזו. למידע נוסף בנושא אפשר לצפות בסרטון. הפתרונות התפתחו בהדרגה עד לעדשות הנוכחיות, שהוצגו לראשונה ב 1951, כפי שפורסם במאמר משנת 2016 . משקפיים כאלה עוקפות את המגבלות של הפתרונות האחרים: התמונה חדה ונקיה בכל אחת משתי העיניים בכל טווח. הסיבה היא בשיטת הפעולה של משקפיים מולטיפוקליים: בעדשת המשקפיים יש אזורים שונים עם אופטיקה שונה. אנחנו מתרגלים להזיז מעט את הראש כדי להביט דרך האזור המתאים למרחק הרצוי לנו באותו רגע.
החסרון הברור של פתרון זה טמון בעובדה שהמטופל נדרש להרכיב משקפיים. מי שמבקש להיות ללא משקפיים בחלק גדול מהזמן ולטווחים שונים, לא יאהב פתרון זה.
לסיכום, ישנם כיום מגוון פתרונות שמאפשרים למטופלים ראייה לטווח הקרוב והרחוק.
פתרונות אלו עדיין אינם מחקים באופן אידיאלי את יכולותיה של עדשת העין הטבעית, ומהווים פשרה. התאמת העדשות המלאכותיות למטופל נעשית תוך התחשבות ברצונותיו ובצרכיו של המטופל, ומלווה בהמלצת הרופא המנתח.