קטרקט, משקפיים וכל השאר
מאמר מאת: פרופסור דוד ורסנו
קטרקט הוא מצב שכיח, שמופיע עם הגיל וכחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי של הגוף, ובמסגרתו מתפתחת בהדרגה עכירות בעדשת העין, שמפריעה לראייה. על פי סקירה שפורסמה בשנת 2023, בשנת 2013 היו בארה"ב מעל 22 מיליון איש עם קטרקט. שכיחות הקטרקט עולה עם הגיל, ועומדת על 70.5% במטופלים מגילאי 75 ומעלה.
הפתרון הוא ניתוח להסרת קטרקט – הליך נפוץ בעל סיכויי הצלחה גבוהים.
אך מה לגבי הצורך במשקפיים לאחר הניתוח? האם מטופל שהיה זקוק למשקפיים לראייה לטווח רחוק או קרוב לפני ניתוח קטרקט עדיין יזדקק להם לאחר הניתוח? האם ועד כמה ניתן "לבטל" את הצורך במשקפיים בניתוח קטרקט? ריכזנו עבורכם את כל המידע החשוב בנושא.
על "מספרים" בראייה
מספר, או דיאופטר בשפה המקצועית, הוא יחידת מדידה שמשמשת לקביעת יכולת העדשה לשבור את קרני האור שעוברות בה. בעין "מאוזנת" שבירת האור מתאימה לגמרי למידות העין, ואין צורך במשקפיים. כאשר השבירה של האור חזקה מדי או חלשה מדי למידות העין, אנו רואים תמונה מטושטשת, ומשתמשים במשקפיים עם עדשות שמתקנות את השבירה של האור כך שהתמונה תהיה שוב חדה.
ככל שהצורך בתיקון גדול יותר, אנו משתמשים במשקפיים שהעדשות בהם שוברות יותר את האור. רוב זוגות המשקפיים מכילים עדשות שעוצמתן נמדדת בדיאופטרים אחדים. לעתים נדירות משתמשים בעדשות בעוצמה של 10 דיאופטר או יותר.
הקשר בין ניתוח קטרקט ומשקפיים
אנשים רבים מבלבלים בין ניתוח קטרקט לניתוח להסרת משקפיים. הבלבול נובע מכך שבזמן ניתוח קטרקט מבוצע שינוי משמעותי בעין, שכולל את הוצאת העדשה הטבעית והעכורה והכנסת עדשה מלאכותית במקומה.
העדשה הטבעית שלנו היא בעוצמה של כמה עשרות דיאופטר (כשמדובר במשקפיים, 5 מספרים שווים למשקפיים כבדים), וכשאנו מוציאים אותה ומכניסים במקומה עדשה מלאכותית, אנחנו צריכים להחליט מה עוצמתה של העדשה החדשה, וכך קובעים מה יהיה הצורך בתיקון חיצוני של שבירת האור בעין (כלומר, מה יהיו המשקפיים).
לכן, נפתחת לפנינו האפשרות לתכנן מראש מה תהיה האופטיקה של העין לאחר הניתוח. ניתן לקבוע שהראייה לרחוק במטופל מסוים תהיה ללא צורך כל משקפיים, ושמטופל אחר יזדקק למשקפיים במספר כזה או אחר כדי לראות היטב לרחוק.
מה משפיע על האופטיקה של העין לאחר ניתוח קטרקט?
מבנה העין חשוב לקביעת עוצמת העדשה הנחוצה כדי שסך הכל האופטיקה תהיה מאוזנת. נתונים שמשפיעים על החישוב כוללים את אורך גלגל העין, הכוח האופטי של הקרנית, ואת המיקום הסופי של העדשה המלאכותית המושתלת בעין, לאחר סיום תקופת ההחלמה.
מדוע לא ניתן להגיע לתוצאה אופטית מדויקת לאחר הניתוח?
המכשירים שבידינו מאפשרים לנו לדעת בדיוק טוב מאד את אורך גלגל העין ואת הכוח האופטי של הקרנית. כפי שעולה ממחקר שפורסם ב-2024, הנוסחאות הקיימות כיום לחישוב האופטיקה של המטופל לאחר הניתוח אמנם מאפשרות דיוק טוב יחסית, אך עדיין אינן מדויקות לגמרי. זאת, מכיוון שהעדשה המלאכותית המחליפה את העדשה הטבעית העכורה שבעין במהלך הניתוח אינה זהה לה במבנה שלה. כדי שניתן יהיה להכניס את העדשה המלאכותית לעין, היא דקה פי כמה מהעדשה הטבעית, ולכן היא יכולה להתמקם בעין במיקום מעט שונה מהעדשה המקורית לאחר הניתוח. תזוזה כלשהי במיקום העדשה המלאכותית, בהפרש של חלקי מילימטר, יכול לעשות הבדל של מספרים שלמים במשקפיים.
הנוסחאות שאנחנו משתמשים בהן לתכנון האופטיקה של העין לאחר הניתוח משתמשות באורך גלגל העין, בקמירות הקרנית ובנתונים רבים נוספים הנמדדים בעין (כמו מרחק הקרנית מהאיריס, מיקום העדשה הטבעית לפני הניתוח, קוטר הקרנית), כדי להעריך, בדיוק סטטיסטי טוב, היכן בסופו של דבר תתייצב העדשה בתוך העין. לכן, הנוסחאות האלה נותנות לנו רק "ניחוש" של התוצאה הסופית, גם כשמדובר בניתוח קטרקט מוצלח עם החלמה טובה.
לאורך העשורים האחרונים, ואפילו בשנים האחרונות, הנוסחאות נעשות מוצלחות יותר ויותר בחיזוי התוצאה האופטית. ועדיין, תמיד מדובר בניחוש ולא בנתון מדויק.
יכולת ראייה לטווחים שונים
הצורך שלנו במשקפיים לרחוק משתנה באנשים צעירים, בעיקר בגלל התארכות גלגל העין. שינויים אלה נוטים להיעצר במבוגרים צעירים, ולכן עוצמת המשקפיים למרחק נוטה להשתנות מעט מאד אחר כך, לפחות עד שמתחיל להתפתח קטרקט. לעומת זאת, הראיה לטווח קרוב משתנה עם השנים.
כשאנו צעירים, העדשה הטבעית שלנו מסוגלת לשנות את צורתה בצורה דינמית ובמהירות רבה, לפי המרחק אליו אנחנו מסתכלים. כך, אדם צעיר שאינו זקוק למשקפיים לטווח רחוק, או אדם כזה שמרכיב משקפיים המאפשרות לו לראות היטב לרחוק, יוכל לראות גם לטווח קרוב ללא קושי. תהליך השינוי בצורת העדשה אינו מודע, מעין סוג של "אוטופוקוס". החוויה היא של ראיה חדה ומושלמת לכל טווח.
עם השנים גמישות העדשה פוחתת, וכתוצאה מכך המאמץ הנדרש במעבר מראייה לטווח רחוק לראייה לטווח בינוני וקרוב גדול יותר. אנחנו משתמשים הרבה מאד בראיה לטווח ביניים (כמו מסך מחשב) או טווח קרוב (כמו שעון), והמשך התפקוד המושלם לטווחים האלה נעשה קשה יותר ויותר. בממוצע, אדם בן 40 שרואה היטב למרחק יכול להתמקד לאורך זמן לטווח של 30-35 ס"מ מעיניו. לעומת זאת, אותו אדם כשיהיה בן 50 יוכל לעשות כך לזמן קצר מאד, אם בכלל. לכן, אנשים רבים בשנות הארבעים לחייהם מתחילים להשתמש במשקפי קריאה, למרות שהם רואים טוב לטווח רחוק ללא משקפיים או עם משקפיים למרחק. מידע נוסף בנושא אפשר למצוא במחקר שפורסם בנושא בשנת 2004.
סוגי העדשות המלאכותיות והפתרונות שהן מציעות
עדשות מלאכותיות תוך עיניות שיפעלו כמו העדשה הטבעית של אדם צעיר צריכות לשנות את הכוח האופטי שלהן לפי הצורך לראייה לטווח רחוק וקרוב. לאורך העשורים האחרונים הוצעו עוד ועוד עדשות שניסו לעשות את זה, אבל לצערנו ללא הצלחה. עדיין איננו יודעים כיצד לעשות זאת.
עם זאת, ישנם מספר פתרונות של פשרה, שמאפשרים לאנשים רבים להסתדר ללא משקפיים לאחר ניתוח קטרקט:
- עדשות מולטיפוקליות (רב מוקדיות). לא מדובר כאן על עדשות מולטיפוקליות כמו שיש במשקפיים. במשקפיים אנחנו בוחרים, על ידי תנועת הצוואר, דרך איזה חלק מהעדשה אנחנו רואים, ומאחר שיש חלקים שונים בעדשה עם עוצמת שבירה שונה, ניתן לבחור את האזור דרכו התמונה תהיה חדה. לעומת זאת, עדשה תוך עינית מולטיפוקלית בנויה אחרת. חלק מהאור שעובר דרך העדשה נשבר כך שנראה תמונה חדה של חפצים מרוחקים, חלק נשבר כך שיאפשר ראיה לטווח ביניים (כ 60 ס"מ) וחלק נשבר כך שיאפשר ראיה לטווח קרוב (כ 30 ס"מ). חשוב להבין שמדובר בפשרה, מכיוון שכאשר אנחנו מביטים לטווח אחד, כל שלוש התמונות נכנסות לעין. אחת מהן חדה, שתי האחרות אינן חדות. סקירה בנושא שפורסמה בשנת 2023 העלתה שמטופלים עם עדשות מולטיפוקליות סבלו מתופעות אופטיות כדוגמת גבולות לא חדים בין משטחים שונים, וקונטרסט מופחת בין גוונים שונים. בלילה, מקורות אור קטנים כמו פנסי רחוב או פנסי מכונית אינם נראים כנקודות אלא כמו נקודות וסביבן טבעות, הילות, סינוור או ניצוצות.
- מונוויז'ן – כאן הפשרה היא בהשתלת עדשה רגילה בעלת פוקוס יחיד שתאפשר ראייה לטווח רחוק בעין אחת. בעין השנייה תושתל עדשה רגילה בעלת פוקוס יחיד שתהיה מכוונת לראיה לטווח ביניים, כ 60 ס"מ. החסרונות בפשרה זו: המטופל רואה טוב רק בעין אחת בכל רגע נתון. מאחר ששתי העיניים אינן מסייעות זו לזו, חדות הראיה מעט טובה פחות מאשר לו שתי העיניים היו מכוונות לאותו טווח. בעיה נוספת יכולה להיות ראיית העומק פחות טובה, שכן כדי להבחין בהבדלים במרחק אנחנו זקוקים לתמונות חדות משתי העיניים בעת ובעונה אחת.
אסטיגמטיזם
מעבר לחישוב האופטיקה, לעתים יש גם צורך לתקן צילינדר (אסיגמטיזם) בעין. האסטיגמטיזם נגרם על ידי אי סדירות של הקרנית שלנו. יש עדשות שיכולות לטפל גם בבעיה זו, והן נקראות עדשות טוריות. לא נרחיב עליהן בכתבה זו. בכל אופן, במידה וקיים אסטיגמטיזם בקרנית, ניתן להתאים עדשות מלאכותיות מולטיפוקליות (רב מוקדיות) או מונופוקליות (חד מוקדיות), כך שגם הצילינדר מטופל.
מי יזדקק למשקפיים לאחר ניתוח קטרקט?
שאלה זו עלולה להיות מבלבלת ואף מכשילה.
בפסקה הקודמת צוין שישנם מספר פתרונות שיכולים לאפשר למטופלים לאחר ניתוח קטרקט להסתדר ללא משקפיים בשגרה.
עם זאת, בפועל הדבר תלוי בצרכים, בסגנון ובאופי השגרה, המשתנים מאדם לאדם.
במקרים רבים אנשים מסתדרים לאחר הניתוח ללא משקפיים לפחות חלק מהזמן, ולא חווים קושי.
אנשים אחרים, לדוגמא כאלו שנדרשים לישיבה ממושכת יומיומית מול מסכים, עלולים לחוות קושי של ממש בראייה ללא התאמת משקפיים.
לכן, ההמלצה היא לפנות לבצע התאמת משקפיים בכל מקרה לאחר ניתוח קטרקט, על מנת להשיג ראייה אופטימלית לטווח ראייה רחוק וקרוב.
מתי מבצעים התאמת משקפיים לאחר ניתוח קטרקט?
ההמלצה היא להמתין ארבעה שבועות, ועדיף שמונה שבועות ממועד ניתוח הקטרקט, ולבצע התאמת משקפיים רק לאחר שהגעתם לביקורת אצל הרופא המנתח ולא התגלו סיבוכים.
זמן המתנה זה נדרש מכיוון שבשבועות הראשונים לאחר ניתוח קטרקט, מיקום העדשה המלאכותית בעין יכול עדיין להשתנות, ואתו גם האופטיקה הנדרשת.
איך מתאימים משקפיים לאחר ניתוח קטרקט?
התאמת משקפיים מבוצעת אצל אופטומטריסט מוסמך. האופטומטריסט יבצע בדיקת ראייה, בדומה לבדיקה שיעבור כל אדם שזקוק למשקפיים, ויקבע את ה"מספר" שלכם.
האם המשקפיים קבועים או זמניים?
לאחר התייצבות האופטיקה בחודשים הראשונים, לא צפוי שינוי נוסף. לכן, המשקפיים להם תזדקקו לאחר הניתוח הם קבועים, בדומה לכל אדם שזקוק למשקפיים לטווח רחוק או קרוב.
ההשפעה המיטיבה של ניתוחים להסרת משקפיים
נקראים בראשי תיבות שונים, כמו LASIK, PRK, SMILE ואחרים. ניתוח להסרת משקפיים בלייזר משנה את צורת המשטח הקדמי של קרנית העין. ניתוח כזה שעובר הצלחה מאפשר למנותח לראות היטב לרחוק ללא משקפיים. באנשים צעירים המשמעות היא שאין כלל צורך במשקפיים לשום טווח (כי העדשה התוך עינית גמישה ומאפשרת כיוון האופטיקה גם לטווח בינוני וקרוב). כשמגיעים לגילאי 40-50 ויכולת שינוי כוח העדשה יורד, ניתן להמשיך לראות לרחוק ללא צורך במשקפיים, אבל ראיה לטווח קרוב ולטווח ביניים מחייבת שימוש במשקפיים.
ניתן להשתמש בטכניקת המונוויז'ן שתוארה קודם גם בניתוח הסרת משקפיים בלייזר, עם התועלת אבל גם עם המגבלות שתוארו.
פרופ' דוד ורסנו
פרופסור לרפואת עיניים מאונ' ת"א, מומחה ברפואת עיניים ולמחלות קרנית ועין חיצונית. מומחה ניתוחי קטרקט בלייזר.
מנהל היחידה לקרנית ומנהל המקטע הקדמי ( קרנית, קטרקט והסרת משקפיים בלייזר) במערך העיניים בבית חולים איכילוב בת"א.