סוגי עדשות בניתוחי קטרקט

עדשות תוך עיניות קיימות כבר מ- 1948, אז הושתלה בפעם הראשונה עדשה למטופל באנגליה. בתחילה העדשות נעשו מחומר קשיח והוכנסו לתוך העין בגודלן המלא, פעולה שדרשה יצירת פתח גדול יחסית בתוך העין. עם השנים, תהליך יצירת העדשות השתכלל וכיום הן מיוצרות מחומר פלסטי מיוחד המקנה לעדשה גמישות גבוהה ואת היכולת להכנס לעין דרך פתח קטן, 2-3 מ"מ, ולחזור לצורתה המקורית בתוך העין. לצד זאת, חומר זה מאופיין ביכולות אופטיות מיטביות ובשקיפות אופטימלית.

לאורך שנים, העדשות בהן היה נהוג להשתמש כללו בתוכן תיקון אופטי (מספר). בעזרתן היה ניתן לתקן את הראייה לטווח אחד בלבד. לפיכך, לאחר ביצוע הניתוח והשתלת העדשה נדרשה התאמה של משקפיים לצורך תיקון אופטי לשאר טווחי הראייה. עדשות אלו, המכונות גם עדשות מונופוקליות, הן רוב רובן של העדשות המצויות בשימוש בניתוחי קטרקט עד היום.

עדשות פרימיום בניתוחי קטרקט

עם השנים פותחו סוגי עדשות נוספים והשימוש בהם הפך רווח יותר ויותר:

עדשות מולטי פוקליות

עדשות אלו הן רב מוקדיות ומאפשרות ראייה למספר טווחים. בעבר, הן כללו שני מוקדים – רחוק וקרוב. העדשות המולטי פוקליות הקיימות כיום מאפשרות ראייה גם לטווח ביניים ולכן מכונות עדשות טריפוקליות.

עדשות מולטי פוקליות מספקות אמנם ראייה טובה לשלושת הטווחים, אך לא מדובר בראייה מיטבית. למעשה, בעת שימוש בעדשה רב מוקדית, האור המועבר לאחד הטווחים יהיה ממוקד, אך האור המועבר לשני הטווחים האחרים לא יהיה בפוקוס. התמונה שתתקבל, ללא כל תלות בטווח הראייה, תהיה מעט מטושטשת היות ומרבית האור אינו בפוקוס. משקפיים לא יכולים לשנות את המצב הזה. מטופלים רבים נהנים מעדשות אלו, גם כשהם מודעים להפרעה ומרגישים אותה. מטופלים רבים ממשיכים להיעזר במשקפיים לצרכים מסוימים גם לאחר השתלת העדשה.

עדשות טוריות

עדשות אלו משמשות לתיקון של אסטיגמציה (צילינדר). למעשה, מידת הקימור של עדשה זו אינה מזכירה צורת כדור אלא דומה יותר לצורה של פוטבול אמריקאי. במבנה זה, העדשה מאפשרת לתקן עיוות תואם בצורת הקרנית, כאשר היא מסובבת לזווית מסויימת בעין. עדשה זו יכולה להיות מונופוקלית (כלומר מכוונת לטווח ראייה אחד, רחוק או קרוב), או מולטי פוקלית (רב מוקדית).

האם ישנה גם טכניקה ניתוחית שמאפשרת ראיה לשני טווחים בעזרת עדשות מונופוקליות?

לעיתים, ניתן לבצע תיקון אופטי באמצעות השתלה של עדשות חד מוקדיות וכיוונון של כל עין לטווח אחר. בעבר, העיניים כוונו לטווח רחוק ולטווח קרוב מאוד – טכניקה אשר כונתה מונו ויז'ן. במצב זה ההבדל האופטי המשמעותי בין העיניים הקשה על הסתגלות המטופל.

כיום, נהוגה טכניקת מיני מונו ויז'ן הכוללת גם היא כוונון של שתי העיניים לטווחים שונים, אולם בעין אחת תושתל עדשה לטווח רחוק, ובעין השנייה תותאם עדשה לטווח ביניים (מרחק ישיבה ממסך מחשב או טווח יד מושטת).

טכניקה זו מאפשרת הסתגלות טובה יותר של הראייה הדו עינית ומקטינה את הצורך במשקפיים עבור מרבית הטווחים, פרט למצבים של ראייה לקרוב (כמו קריאת ספר או קריאת הודעה בסמארטפון).

איך מתבצעת התאמת העדשות?

חשוב לדעת כי בשל מורכבות התהליך, לא ניתן לחשב באופן מדויק את מיקום העדשה בעין אחרי ההחלמה מהניתוח. לכן, משתמשים במכשור מתקדם אשר מודד בדיוק גבוה את חלקי העין השונים, ובנוסחאות אשר מחשבות את העדשה הצפויה לתת את הכוח האופטי הנדרש עבור המטופל.

מהם המאפיינים שמשפיעים על בחירת העדשה שתושתל בניתוח?

הבחירה תלויה במאפיינים שונים, כמו העדפות המטופל, הרגליו ועיסוקו וכן גם בריאות העין. למעשה, אם קיימות בעיות בחלקי העין, לדוגמה ברשתית או בקרנית, שימוש בעדשות מונופוקאליות יהיה לרוב רווח. לצד זאת, למרות שחלק מהמטופלים יעדיפו להקטין את הצורך במשקפיים גם על חשבון איכות ונקיון התמונה, מרבית המטופלים יעדיפו תיקון מיטבי של החדות לטווח אחד באמצעות עדשות ספריות (מונופוקליות בסיסיות) או ספריות טוריות ובנוסף התאמה של משקפיים מולטי פוקליים שיאפשרו תיקון אופטי מדויק לכל טווח.